19+20-06-2015 Inuvik NWT Canada

שישי    19.06.2015 

התעוררנו ליום אפרורי. עננים מכסים את השמים והשמש מאחוריהם. הרגשת ערב.

משימה ראשונה לבוקר - ניקוי קליל של הקרוואן. האבק והבוץ מלכלכים אותנו חייבים לנקות קצת. נסענו לתחנת הדלק לתדלק וגם לשטיפה רק עם מים בלחץ. עלה 21 דולר. אבי ניזכר בתקופת הטנקים שלו. הרגיש כמו שטיפת טנק. 

 לפני ואחרי

הגענו למרכז המבקרים ובחנייה כבר מישהו העיר על הניקיון של הקרוואן. הכל יחסי. עכשיו הוא רק מלוכלך רגיל כאן זה נחשב נקי. מרכז המבקרים חמוד עם תצוגה של  חיות  וחפצים מהאומות הראשונות מחיי היומיום. 

מקבלים שם מסמך עם השם של כל אחד שמעיד שהגענו עד הלום בחוג הארקטי. נחמד. יש גם רשימת סרטים על נושאים שונים שאפשר לבחור לראות. מקבלים רשימת חנויות, מסעדות. קצת מבלבל למצוא אותם כי אין כתובות ברשימה, אבל בעזרת מפה שקיבלנו הסתדרנו.

הראנו לבחורה במרכז המבקרים צילום של המגן דוד מאמש. היא אמרה מגן דוד, אבל זה קישוט לחג המולד והוסיפה שמידי פעם יש מישהו שבא ושואל על זה.

בבית העיירה קיבלנו סיכות חינם עם הלוגו של העיר. קנינו שם 2 עטים למזכרת.דברי האומנות כאן יקרים מאד ולא קנינו.

 

בית העייריה

הרגשה מוזרה כאן. כאילו הכל סגור. אין פרסומות בחוץ לעסקים הדלתות סגורות, לפעמים כתוב "פתוח". ולפעמים כתוב פתוח וזה סגור... לא עובדים כאן קשה. רק מספר שעות ביום. בקיצור אנחנו בעולם אחר.

ראינו בניין בצורת איגלו ונכנסו לראות מה יש בפנים. זו חברת הכבלים והאינטרנט של העיירה.

עוד בית עם קישוט של חג המולד...

 

החממה הכי צפונית בצפון אמריקה הייתה סגורה. הצצנו דרך חלון. נראה שמגדלים שם עגבניות וכדומה דברים שילדים כאן לא מכירים ולא אוכלים.

משם הלכנו למסעדת דגים שהומלצה לנו בשם Atestine's. הצלחנו למצוא אותה. גם כן מוזר. המטבח באוטובוס תלמידים ישן. בית עץ קטן עם 4 שולחנות. הגאווה היא שהדגים הם מקומיים וטריים. האוכל היה פשוט פיש אנד צ'יפס. אכלתי דג בשם דג לבן Whitefish ואבי אכל סלמון ושתה בירת יוקון. לא לזה ציפיתי. זו מסעדה משפחתית. הם גרים כאן 22 שנים. הבנו שהגבר נולד כאן והוא הבן הקטן מבן 9 אחים. המסעדה על שם אמו שגידלה בבית קטן 9 ילדים בתנאים לא קלים.

המסעדה ומטבחה

חזרנו לקרוואן נחנו קצת ולקראת 18:30 , השעה בה כנסית האיגלו נפתחת לתיירים, נסענו לשפת האגם הקרוב לנו. 

המסגד

 משם למסגד Midnight Sun Mosque. כן יש כאן מבני דודינו, הם מיעוט כאן לפי כמות הפרצופים עם החזות המזרחית.  זהו אחד המסגדים הכי צפוניים בעולם. מתחרה עם מסגדים ברוסיה ונורבגיה. ידוע בכינוי "המסגד הקטן בטונדרה".  המסגד נבנה בWinnipeg שבManitba. הביאו אותו משם שזה 4,000 ק"מ דרך כבישים ונהר.

הגענו לכנסיה. לא רחוק ממנה יש מבנה אבנים מיוחד שבאחת החנויות שאלתי והסבירו שלי את המשמעות. מסתבר שזה דבר ידוע בקנדה. בימים ההם לא היו שלטים (כאילו שעכשיו יש כל כך :)) ולכן סימנו ע"י אבנים היכן כדאי לפנות בדרך, או היכן יש מקום טוב לצייד וכד'.

על ספסל פגשנו זוג שפגשנו לאורך הדרך שנסענו בה והם גם לנים באותו חניון כמונו. הם טעו בשעה כי לא הזיזו שעונים וכך הגיעו שעה לפני הזמן. היא הציעה לצלם אותי ליד האבנים. 
 

התפתחה שיחה אני איתה (ילדים, משפחה) ואבי עם הגבר (פוליטיקה). בינתיים הגיעו עוד תיירים. סכ"ה היינו 10 איש. מחכים ומחכים משוחחים ומחכים. עד אחרי 7 בערב חיכינו. לא עזר. נראה שהיום לא הייתה תפילה והדלת לא נפתחה. מאד מאכזב. מפתק על הדלת של הכניסה אפשר להבין שעושים שם גם מדיטציה.

תושבי העיר המקומיים מאד חביבים ומסבירי פנים לכן נעים לטייל רגלית בעיירה.

בינתיים השמים התבהרו לשמחת כולם. כך נוכל לראות את השמש הלא שוקעת. הקטע הוא שכלל שיותר קרובים לקוטב, יש יותר ימים בהם השמש לא שוקעת. בקו של החוג הארקטי השמש לא שוקעת רק ב21 ליוני, יום אחד. מעבר לזה ככל שמצפינים יש יותר ימים ארוכים.

הרגשת צהרים בשעה 20:30. אבי שם את הכוס שלו כמד שמש. לפי תזוזת הצל נדע לאן ואיך השמש זזה.

לקחנו מצפן ואכן נראה שהשמש במערב והיא זזה לצפון. אנחנו בקו רוחב N68⁰21'35.77'' וקו אורך W133⁰44'12.841''.

בחוץ לפני הקרוואן שלנו התאספו מספר אנשים כולל הזוג מההמתנה בכנסיה ובתוך ענני יתושים עמדנו ודיברנו. השכנים ממול אמרו לנו שהשמש לא שוקעת אלא מסתובבת ברקיע. גם השכן הביא מצפן ואכן השמש כרגע במערב וזזה צפונה. השמים בהירים איזה כיף. אין עננים ורואים יפה. 11 בלילה וכאילו צהרים ולא קר. ברגע שהשמש בשמים ואין עננים ורוח נעים. קרני השמש נעימות  כי הקרינה כאן מתונה, אבל כדאי לי להתמרח באולטרסול אפילו בשעה חמש אחה"צ. שמענו סיפורים על הזבוב השחור - עדיף את היתושים...

יום שבת 20.06.2015

כל הלילה ישנו בהפסקות כי עקבנו אחר השמש. לאחר ששוכנענו שהיא די גבוה בשמים במערב היא זזה צפונה, קצת ירדה אבל לא עד האופק. בערך ב2:00 לפנות בוקר אבי צילם את השמש ואת הנוף מהקרוואן  עם התאורה הטבעית שיש בחוץ.

הנוף מהקרוואן בשעה 2 לפנות בוקר בתאורה טבעית מהשמש

השמש המשיכה מזרחה תוך כדי עליה חזרה בגובה. בשעה 7 בבוקר כבר הייתה גבוה במזרח.

אנחנו חונים במקום טוב כי אין בתים כאן ואין הרבה עצים. העצים שיש, עוזרים לנו להעריך את גובהה המשתנה של השמש. בלילה היו הרבה מכוניות ליד האגם, גם הדיגים יוצאים כי הרי יש אור. העסק הזה מאד מבלבל ודי מטריף. מראה השמש מופלא. מרגישים שעומדים על כדור והוא זז. טוב בעצם זה נכון...

באמצע הלילה (או מה שאמור להיות לילה) אבי שמע רעש רב של מסיבה פרטית בסמוך לחניון וגם יריות. אנחנו רגילים שמסיבה ויריות הולך ביחד כך מהארץ. בבוקר התברר שלא כך נהוג כאן. היריות היו כי צדו דב גריזלי ליד החניון בו אנו שוהים! התברר שבימים האחרונים היה דב גריזלי מגיע לחפש אוכל ליד האגם ואפילו הסתובב ברחובות. עניין מסוכן לציבור. הגיעו מהרשויות וירו בו.

ב10:30 בבוקר הלכנו ליריד שם היו שני אוהלים, 3 דוכנים. הכנה של גריל לברביקיו גדול. 

 הפסל מסמל את שלושת השבטים שחיים כאן יחד

נכנסנו למרכז המבקרים לספר על האכזבה מהכנסיה אמש. הבחורה ניסתה להתקשר ולברר אבל אף אחד לא ענה לה. היא הסבירה שאין קשר בין הכנסיה למרכז המבקרים והתיירות. כשהם רוצים הם מדווחים להם.

בקנדה יש תנועה נגד אלימות נגד נשים ומידי פעם עושים מצעד של אורך מייל בשם Walk a Mile in her shoes.  הכוונה שגברים הולכים בנעלי עקב גבוהות. כל המשתתפים לובשים חולצה אדומה ונועלים נעלי עקב אדומות. נושאים שלטים על נגד אלימות. משעשע והנושא רציני. היום היה מצעד כזה שבסופו היה באזור היריד עם הברביקיו. רוב המשתתפים במצעד היו לבנים. בד"כ המשתתפים הם מהמעמד הגבוה יותר. נראה שיש בעיירה 3 סוגי אוכלוסיה. האדם הלבן, 3 שבטי אסקימוסים, והערבים וכולם חיים זה בצד זה ולא ממש יחד.

הלכנו לראות את הבית הגדול ביותר בעיירה שבנוי מגזעי עצים שלמים.

עשיתי כביסה כדי שיהיה לנו מה ללבוש אחרי שנחזור דרומה מלוכלכים מהדרך.

עם לואיז ופיליפ

החלטנו לנסות שוב להיכנס לכנסית האיגלו. הזוג מאתמול הצטרף אלינו והיה נחמד ללכת יחד. סוף סוף נודע לנו שמם: לואיז ופיליפ. החלפנו כרטיסי ביקור. לואיז מתעסקת בהשמה של ספורטאים נכים בויקטוריה. סיפרה קצת על העיר ויקטוריה.

דיברנו על הצפירות של הרבה מכוניות ששמענו. התברר שיש חתונה ותוך כדי הסעת החתן והכלה צופרים בשיירה. ברחוב שסמוך לחניון.  לואיז סיפרה לי שהם ראו את החתן כלה במכונית כשנסעו בכביש הראשי ולהפתעתה האוטו היה מאד מאובק ומלוכלך, כמו כל המכוניות כאן. היה אפשר לצפות שלכבוד ארוע כזה כמו חתונה ושמלת כלה לבנה ומפוארת, ישטפו את האוטו.

הגענו לכנסיה היו שם עוד מספר אנשים. והנה קצת לפני הזמן נפתחו הדלתות ונתנו לנו להיכנס!!!
קיבלו הסבר קצר על השלט בחוץ שלא היה ברור לנו מובנו - הכנסיה היא קתולית והיא מוקדשת לכל התינוקות שלא נולדו כי אמהותיהם עשו הפלה. בעצם השם של הכנסיה הוא Our Lady of Victory אבל היא ידועה ככנסית האיגלו.

בתחילה הראו סרטון קצר במסך מחשב על בניית הכנסיה שהסתיימה בשנת 1958. עד היום לא נדרשו עבודות תחזוקה רציניות. תוכננה ע"י אסקימואי מקומי שסיים רק 5 שנות לימוד, לא ידע שרטוט וללא ידע בבנייה. היה גאון תכנן הכל בציורים על לוחות עץ שנשארו עד היום בעליית הגג שלה. הכנסיה בנויה משתי כיפות, אחת בתוך השנייה. בין הכיפות יש מעבר. יש ציור על הכיפה החיצונית בחלק העליון ובחורף כשחושך רוב היום, הם מדליקים אורות וכך הכנסיה ניראת צבעונית עד לרחוק. היא בנוייה חזק מאד עם הקפדה מלאה על כל הפרטים הקטנים של בנייה בעץ. היא נבנתה ע"י מתנדבים. בפנים על הקירות יש ציורי קיר מיוחדים שציירה אסקימוסית מקומית בכישרון רב. בימים שהיה כאן אחד מבתי הספר האחרונים בהם ממשלת קנדה לקחה את ילדי האסקימוסים בכוח לחינוך כנסיתי. היו מספיק מתפללים בכנסיה לשלוש משמרות של מיסות יום ראשון. כיום יש 30-50 מתפללים. אז אבי ניסה לברר מה אחוז המוסלמים בעיירה. למעשה זה נתון לא ידוע כי אסור לשאול אדם לדתו. ברור שכל נהגי המוניות הם מוסלמים (זה המקומיים אומרים). אחת האורחות מהעיר ששם בנו את המסגד ושלחו אותו שלם לכאן, אמרה שכשהמסגד הגיע לכאן, תושבים עמדו בכביש ולא הבינו מה זה ומי צריך את זה. אמרו שהקהילה המוסלמית מאד אקטיבית ומחלקים מרק חם בחינם ויש תפילות במסגד. הרמדאן התחיל והיא העלתה השאלה מתי הם מפסיקים ביום את הצום כי הרי אין לילה. אמרה שצריכה לשאול אחד מנהגי המוניות...

כולם המשיכו לסיור בחממה המקומית. מדובר על מבנה שהיה מגרש הוקי של בית ספר מקומי שהיה כאן. כשהרסו את בית הספר התושבים התארגנו ותמורת דולר בשנה שוכרים את המבנה מקולג' שבא במקום בית הספר כשהתחזוקה עליהם. החליפו את הגג בלוחות שקופים ועשו מזה חממה שיש לה שני חלקים. חלק מסחרי קטן עליון שם מחממים (מאד) ומגדלים בעיקר פרחים למכירה בעיר (זה גם מה שמכרו ביריד). בחלק הגדול התחתון הוא לא מחומם, שם מחולק לארגזי גידול עם אדמת כבול שהביאו מהדרום. אנשים צריכים להיות חברים בארגון אז הם שוכרים ארגזי גידול ומגדלים לעצמם מה שרוצים ומצליח לגדול כאן. העונה קצרה מסוף אפריל עד ספטמבר. זה נחמד מאד למשפחות עם ילדים ונותן תעסוקה. אין גינות בבתים. למעט אנשים יש חממה פרטית בבית.

בין המבקרים היה קנדי צעיר שכששמע שאנחנו מישראל התלהב כי חזר משם. היה בטיול מאורגן ומאד נהנה. התפלא מעניין מעלית שבת בבית המלון שהיה בו. התלהב מהחומוס הכי טוב שאכל בעכו!

הלילה יש מרוץ עד חצות לכבוד השמש והימים הארוכים.

מחר נחזור דרומה.