27-02-2015 Wakodahatchee Wetlands Delray Beach FL

יום שישי27.02.2015

בבוקר קיבל את פנינו גשם אשר הפסיק, אבל כל היום היה מעונן. לפחות לא היה חם.

הכנתי צילומים מהבית של מני ומרים, כדי להעלות לפרסום מכירת הבית ואבי הכין להם את הפרסום באינטרנט. אגב לפי נהלי האיזור הזה לפחות אחד מהקונים חייב להיות בן מעל 55 שנים. כשמישהו רוצה לקנות ולעבור לגור כאן הוא חייב לעבור ועדת קבלה. מותר כלב קטן אבל מני אמר שלא ממש אוכפים את החוק הזה.

כפי שקבענו נפגשנו עם איתן בסקייפ ובאותה הזדמנות אבי התקין להם במחשב סקייפ והסביר להם כיצד משתמשים. חיברנו להם את איתן, אותי את ברני ופאולה. אבי סידר קיצור לבלוג שלי וכך יוכלו גם לראות תמונות מעצמם בוינה 2006 וכמובן לעקוב אחרינו במסענו הנוכחי. הם מתלהבים, מבינים קצת יותר את האפשרויות במחשב. ידאגו להוסיף כתובות סקייפ של הילדים והנכדים שלהם וכך יוכלו לראות אותם יותר במיוחד עם שרה שלומדת רפואה בישראל.

מני לקח אותנו לפינת חמד Wakodahatchee Wetlands קרובה לבית, מקום לשם היה בזמנו לוקח את נכדיו. בקושי הייתה חנייה. מסתבר שהמקום נהיה מפורסם. היו שם מכוניות מניו יורק ומקנדה. זו פינת טבע גשרים מעל ביצה. עופות מים וציפורים, צבים ואליגטורים כמובן. מרים נשארה להכין ארוחה לשבת.

אכילת דג ענק שנתפס כרגע מתוך המים

מה יש לך בשבילי?

 בגאווה רבה - לא קיבלתי כלום אז לא צריך טובות

גם כאן ראינו תנין אליגטור מציץ מהמים

יש די הרבה פרחי ביצות ומים, כמו הנופר. הרבה שילוט מפורט בשמורה הזו. יפה ומעניין מאד.

אני חושבת שאבי נמצא כאן בשליחות. ללמד ולארגן מחשב של אנשים מבוגרים כך שיבינו ויוכלו לתקשר עם המשפחה.

בערב ישבנו יחד בנחת בפטיו ופטפנו והיה נחמד מאד. אבי רצה לשבת ולעבוד אבל העייפות גברה עליו. מחר שבת נהפוך אותה ליום נסיעה ועבודה. חייבים למצוא חניון עם אינטרנט חופשי.

25+26-02-2015 Delray Beach FL

יום רביעי - חמישי 25.02.2015

יום רביעי היה בעיקר יום של נסיעה. בתחילה הצלחנו לבדוק את ההגה במוסך של פורד בעיירה Homestead ואבי נרגע לדעת שההגה בסדר וההרגשה על כך שיש יותר מידי חופש בהגה היא טבעית לאוטו מהסוג הזה.

מיאמי

עברנו את דרום מיאמי בדרך לבית של מני ומרים. נתקענו בפקקים כנראה עקב תאונת דרכים. כמו כניסה לתל אביב אבל עם 6 מסלולים.

 

נכנסנו לשכונה שלהם ונעצרנו בחנייה של Publix טילפנו למני והוא בא לקחת אותנו משם הגיע עם מכוניתו לקסוס שחורה. במכונית יש במראה הצדדית אור מיוחד שמראה שיש משהו בנקודה המתה של המראות. יש מזגן מתכונן גם ליושבים מאחור. נסענו אחריו. מני (בן שמונים וחמש) מבין עניין נוהג כמו אמריקאי אבל הוא מאלה שכן מאותתים בפניות. האמריקים נוהגים מהר עם עצירות חדות ופניות פתאומיות וחדות. הוא הוביל אותנו למגרש החנייה של אזור הבריכה, מגרשי הטניס והמועדונים שלהם. קיבל אישור מיוחד עבורנו לחנות שם. הפגישה הייתה חמה. זו לנו הפגישה השנייה בחיים. בפעם הראשונה הכרנו בוינה בשנת 2006.

מתברר שהבית שלהם מוצע למכירה ללא תיווך. הם רוצים לעבור לגור לדיור מוגן לעצמאיים בדרום קרוליינה (מדינה צפונית לפלורידה). ננסה לעזור להם לשים את הבית למכירה באתר באינטרנט. בית קטן (2 חדרי שינה) יפה מלא מראות, עוד לא ראיתי כזה דבר. קיר הסלון כולו מראה אחת ענקית. קצת מבלבל אותי ולפעמים אני טועה בכיוון ההליכה וכמעט רוצה להיכנס במראה. זה מאד מרשים ומגדיל את הבית פלאים. כל הדלתות של הארונות הן מראות.

 

המראות והבית נראה חדש לגמרי למרות שהם גרים כאן כבר 27 שנים. בית נעים. שאלתי של מי היה רעיון התקנת המראות בבית, נאמר לי שמראות בדלתות ארונות היה מודרני בזמנו ומכיון שעיצוב קיר אלכסוני קצת מסובך החליטו להפוך אותו למראה אחת גדולה. עבורנו זה בית מלון 4 כוכבים, לא 5 כי לצערנו הרב הם אינם יודעים את הקוד להתחברות לאינטרנט שלהם.

 לכל חלונות הבית יש תריסים מיוחדים נגד סופות הוריקן, והדלת לפטיו היא מזכוכית מיוחדת נגד הוריקנים. ההגנות האלו כבר הוכיחו עצמם.

קיבלו אותנו בפטיו שלהם עם יין, קרקרים עם גבינה. שתייה לחיים.

מרים (מני קורא לה מימי) הכינה ארוחת ערב (dinner) לארבעתנו טעימה מאד. השיחה מסביב לשולחן הייתה על זיכרונות ילדות בתקופת מלחמת העולם השניה  מאמא ואבא שלו, הדודים (סבא וסבתא שלי). זכרונות של ילד קטן (מני היה ילד בן 10 כשנמלט מוינה לארה"ב). סיפר סיפור אחד על דודים מצד אמו (הקשר המשפחתי ביננו הוא מצד אביו), מני נהג לשחק בחצר בית קברות סמוך לבית דודיו ושם ראה מצבה בצורת דג, כששאל מה זה הדג הזה, סיפרו לו שפעם תפסו דג והדג אמר שמע ישראל ולכן מיהרו לקבור אותו. סיפר שפעם הלך ברגל לבית של אמא שלי כדי לבקר את בן הדודה שלו (סבתא שלי) אדולף. בזמן שמני דפק בדלת אדולף, כל כך נבהל כי חשב שזו המשטרה ולכן קפץ מהחלון ואז כל מטבעות הכסף שהיו לו בכיסים התפזרו בחצר.

כשמני ומרים היו צעירים הם אהבו מאד לטייל ברחבי העולם. מרים סיפרה שפעם בשנות ה70 הם הגיעו לגבול רומניה וכשבדקו את מזוודותיהם מצאו טמפונים. הרומנים לא ידעו מה זה וחשדו שאלו מקלות דינמיט (חוט...) מני בקושי הצליח להסביר למה זה משמש, אבל בסוף הרומנים הבינו וצחקו. השיחה בין אבי למני גלשו לפוליטיקה ישראלית ועל ביבי.

בתחילה חשבנו שזה יהיה ביקור של לילה אחד אבל מהר מאד הבנו שאין בררה אלא לטייל איתם מחר עם המכונית שלהם לאן שייקחו אותנו. הם נחמדים מאד בדיוק כפי שאמא שלי תמיד הייתה אומרת לי. לא הצטערנו.

מני ומרים נשואים 64 שנים והם שומרי כשרות. יש להם להם שתי בנות, 3 נכדות ונכד אחד שחזר בתשובה עוד כשהיה בן 13 (יעקב כיום בן 26 דתי מודרני).

מני הראה לי אלבום תמונות קטן ומאד מרגש בו רואים את דוד זיגפריד (האח הגדול של אמא) ואבא שלו בישראל, בזמן שמני ומרים ביקורו אותם בישראל בשנת 1951. מספר שנים אחר כך דוד שלי ואבא של מני עזבו לניו-יורק.

יום חמישי 26.02.2015

בבוקר הראנו למרים את הקרוואן שלנו והם הראו לנו את בריכת השחייה של השכונה שלהם שנמצאת סמוך למגרש חניית הקרוואן. יפה כאן. בריכה עם ג'קוזי מול אגם. הבריכה מקוררת בקיץ ומחוממת בחורף. יש חדרי ישיבות ומועדון.

המשכנו לאנדרטת יד לשואה של מיאמי Miami Holocaust memorial יד ענקית מרשימה מאד. "אתר הנצחה מצמרר ומרשים מאוד לקורבנות השואה, שנפתח בשנת 1990 ביוזמת יוצר הפסל קנת` טרייסטר וארגון ניצולי השואה במיאמי ביץ`. החלק המרכזי באנדרטה הוא יצירת פיסול בדמות זרוע אדם, עליה מטפסים קורבנות השואה, המשוועים לחיות."

Miami Holocaust Memorial

חזק מאד. דמעות חונקות אותי וגם את מני. אמר שבמיוחד עבור ברני המקום הוא מצבה לאמם, שרה הרבסט, שקבורתה לא נודע – נספתה בשואה, נלקחה במשלוח האחרון מוינה. שמה מופיע על הקיר שם וכן שמם של הדודים שלהם שלא זכו לילדים משלהם. יש עדיין לוחות ריקים ובני משפחות מוזמנים להוסיף שמות יקיריהם שניספו.

Sarah Herbst

 הדודים Berta and David Meiseles

הכניסה לאזור היד - על הקירות שמות מחנות ההשמדה

בערב יצאנו לארוחת ערב נחמדה במסעדה סינית "Kingsburg -Asian Cuisini

בדרך עצרנו לתדלוק בתחנת דלק זולה יותר של רשת Speedway – טוב לדעת, נשתדל לתדלק בה.

24-02-2015 Everglade Swamp

יום שלישי 24.02.2015

התעוררנו מוקדם במקום חמוד, בטבע כמו שאנחנו אוהבים. ציוץ ציפורים רם ומהחלונות נשקף נוף רגוע. לצידנו אדמת ביצה שם היו בלילה הגחליליות. בכלל בפלורידה יש ממש המון בעלי חיים. בני האדם ובעלי החיים חיים זה לצד זה.

פירוט בעלי החיים באיזור

מעל השטח הזה היו הגחליליות בלילה - לא לטעות זה שטח ביצתי

למרות התקשורת האינטרנטית החלשה הצליח אבי לעבוד כל הבוקר ולענות על אי מיילים שקיבל. ואני הלכתי להסתובב במחנה.בבוקר האוויר נעים.
ראיתי ברווז בצבע מוזר לקח לי זמן להבין שאיננו אמיתי.

אסור לדוג כאן ואם צדים בדייג אז יש להחזיר את הדגים חזרה למים.

אם דגים חייבים להחזיר את הדג למים - בקיצור הדייג אסור

מדורה ואדם תופס שלווה מול האגם

 

סוף סוף גיליתי את שם המקום Skunkape, בכניסה יש חנות נחמדה. ביקשתי שם הכוונה לכניסה לפארק Everglades והיכן יש מקום לשוט בair boat כדי לשוט בביצות. ואז אמר לי שמכיוון שאני לקוחה של החניון אני יכולה להכנס חינם מאחורי החנות. והנה הפתעה שם מצאתי תנינים חיים. נחשים מכל הגדלים, צבים ותוכים גדולים.
החלטתי שאחרי שאבי יסיים אביא אותו לכאן. וכך היה החזקתי תנין במו ידי! בתחילה האחראי ובעל התנין מלטף אותו כדי לבדוק מה מצב הרוח שלו. תוקפתני או לא ואם הוא רגוע הוא נותן להחזיק אותו.

מלטף את חיית המחמד שלו כדי לדעת האם הוא רגוע

הודות לניסיוני עם התוכים של סיגל ושביט יצרתי קשר עם התוכי הגדול והרעשני. הוא הגיש לי את ראשו כדי שאלטף אותו, ברגע שהפסקתי הוא קרא לי שאמשיך. כשליטפתי אותו בראש הוא ליטף את עצמו בבטן. חמוד.

אחד מהנחשים המסתובבים בביצות

רואים הרבה אופנוענים בדרכים של 2 ו-3 גלגלים. אגב בפלורידה אין חוק שמחייב לחבוש קסדה.

ובאמת רואים רוכבי אופנוע רבים ללא קסדות שלא לדבר על בגדים מגינים.

הנסיעה שלנו הייתה חציית פלורידה לרוחבה.
לאורך הדרך יש כפרים קטנים של אינדיאנים ללא שם בשילוט רק כתוב "Indian Village”.

עצרנו במקום מסודר של שבט אידניאני Miccosukee בנו שם חנות לא מלהיבה ומאד תיירותית וכן כניסה בתשלום לסיור בתוך כפר שלהם. אנחנו העדפנו לעבור את הכביש לעבר הair boat.

  היה כ י ף ממש. הרגשתי כמו בהחלקה נעימה. הנהג שלנו היה ממוצא אינדיאני עם פה מלא שיני זהב. אבי חושד שאיבד את שיניו בגלל שימוש בסם "מת". יופי לשוט בביצה ענקית ללא סוף עם נהג מסומם. האמת שהוא היה בסדר גמור גם כשעשה קצת רושם על שתי בחורות עם ילדה קטנה וחמודה (מוצא איניאני עם קעקועים). האיניאנים הזכירו לי את המאורים בניו זילנד עם הקעקועים הרבים. גם צבע העור.

ציפור התעופפה

 

תנין עם מבט משועמם

הטמפרטורה בפרנהייט

הנהג שלנו עם שני הזהב - שלט אזהרה

 מצאו את התינוקות

אני חושבת שדי מיצינו את עניין האליגטורים (תנינים). ראינו קטנטים, קצת יותר גדולים, גדולים, על דשא, בבוץ, במים, בשחיה וגם החזקנו ביד. לא ראינו קרוקודיל אמריקאי שנמצא באוקינוס מים מלוחים.

 

רצינו להגיע למרכז במבקרים הקרוב לשם Shark Valley אבל היה החנייה הייתה מלאה ומכוניות חנו אפילו ליד הכביש הראשי. המשכנו הלאה לכניסה לפארק באזור Homestead בשם Ernest F. Coe. בדרך לשם סוף סוף ראינו שטחים חקלאיים. שטחים גדולים הרבה מאד גידולים למשתלות.
נכנסנו למרכז המבקרים. שם קיבלנו מידע ומפות. המשכנו לחניית לילה יבשה בתוך הפארק לחניון Long pine key. אז גילינו שאין כל כך תקשורת אינטרנט.

ארוחת ערב אכלנו מחוץ לקרוואן

 

טילפנו למני והוא אמר שיש לו מקום חנייה טוב עבורנו למחר כשנגיע אליהם.