17-02-2015 Sarasota FL

יום שלישי 17.02.201

אבי דיבר עם פועל שראינו שהוא צובע קרשים מזה מספר ימים. הרעפים הם מעץ ומונחים בצורה לא מספקת נגד גשמים כי אינם בולטים מקצה הגג לכן מים חודרים לקורת העץ הראשית של הגג ונרקבים.

במישגן יש תקן של המדינה המחייב את זה ופלורידה לא. אבי אמר לו שאל לו להתעצבן על המצב בפלורידה כי כך יש לו עבודה כאן.

הבית והמכונית השכורה שלנו

היום העוזרת הגיעה לשלוש שעות ניקיון. אבי נסע עם פאולה וברני לקנות דלק ועוד סידורים ואני נשארתי לשמור על העוזרת ולכתוב את הבלוג.

מחיר הדלק עם כרטיס ההנחה שלהם יצא 40 ליטר ב80 ש"ח בקיצור 3.3 ש"ח לליטר.

ברני ואבי הלכו לברר את עניין חניית הקרואן במתחם. קיבלנו אישור שנבוא לקחת את הקרוואן שלנו מקיסימי. ניסע ביום חמישי בבוקר לאסוף אותו ולהחזיר את המכונית השכורה.

למדתי שמגבת המטבח החומה היא לניגוב כלים פרווה והמגבת האדומה היא לניגוב כלים חלביים... חייבים לשטוף כלים במים חמים. במזווה ראינו קופסאות מוכרות של אוסם אבל באנגלית. פאולה לא זוכרת את המחיר, מעניין להשוות.  מסתבר שכמעט כל המוצרים כאן הינם עם סימן של כשרות, כך שהיהודים ייקנו אותם (שמן, קופסאות שימורים, מזון מקורר וכד').

מי השתייה הם רק מהברז הקטן

 

הU מראה שזה כשר. הD שזה חלבי. יש K לכשרות

הלכתי עם פאולה לקנות פירות וירקות. תפוחים ענקיים. היא קנתה גודל רגיל של תפוח. אחד מספיק לארבעתנו. מחירי הפירות והירקות הם בערך מחצית מאשר בארץ. לקח לי זמן לעשות את החשבון, תודה לטלפון הנייד עם הconverter. מקווה שגם בהמשך יהיה זול.

תפוחים

כזה שלט לא ראיתי בישראל

קבענו ונסענו לסוכן ביטוח לקרוואן, קרוב לכאן. הקשר איתו נוצר עוד בישראל. אבי מצא אותו באינטרנט. התרשמנו מאד מסוכן הביטוח ג'ף, מקצועי מאד. בסוף הפגישה הוא שאל אותנו בעדינות רבה אבל בסקרנות רבה איך זה לחיות בישראל, האם לא מפחיד? כמובן שענינו לו ומדבריו הבנו שהוא בעד זה שלישראל הזכות המלאה להגן על עצמה. אחרי שעה וקצת יצאנו ממנו עם ביטוח מסודר. המלצנו עליו לברני ופאולה ואולי גם הם יעשו אצלו ביטוח.

ביציאה מהבית כשפתחתי את השער נקרע החוט של הבלון הקשור לשער והבלון התרומם ועף לשמים. נופפתי לו לשלום ביי ביי ואז 3 מהפועלים שעובדים על תיקון הגגות נעמדו ונופפו לשלום לבלון ביי ביי בלון. ואחד מהם ספד לו שהיה בלון יפה. היה מצחיק כולם צחקו. לי היה קצת לא נעים שבגללי הוא עף. כמו בסיפור חמישה בלונים.

מרחוק בניין המשרדים של סוכנות הביטוח. רואים את העגור

בדרך לסוכן הביטוח נתקלנו בעגורים יפים עם בטחון עצמי. בני אדם לא מפריעים להם, לא מפחדים ממשיכים בשלהם. נחמד מאד. כך סתם על הדשא.

זוכרים שכשקנינו את הקרוואן אפילו כוס מים לא הוצע לנו? גם כאן הייתה אווירה ממש טובה אבל לא מציעים שתייה. עניין תרבותי. פשוט זה לא נהוג כאן. הכי מוזר היה לנו עם הפועלים שתיקנו את הגג. היה מצב שהם היו מאחורי החלון הגדול של המטבח ואנחנו ישבנו לאכול. הייתה הרגשה כאילו אנחנו קופים בגן חיות. בארץ היו מציעים להם קפה ועוגיות ושתייה קרה, כאן אפילו לא חושבים על זה. בזמן שגי'ף סיים את מילוי הטופס לביטוח במחשב וביקש את מספר המיקוד שלנו – הכתובת הוירטואלית שלנו בפלורידה,המחשב החזיר מחיר חדש עם 200 דולר הנחה בגלל המיקוד. נחמד מאד.

אני חייבת לציין את החיוך המקצועי בחנויות והגישה הכאילו חברית ואיכפתית. ברור שלא באמת איכפת. איכפת להם בדיוק כמו שאיכפת לעובדים בארץ. די מפריע לי העניין הזה. אני מרגישה שכשפונים אלי בצורה זו נמרח לי חיוך טפשי על הפנים.

בדרך חזרה מסוכן הביטוח ירד גשם אמיתי. גשם ראשון עבורנו כאן.