יום שני9.06.2015
בבוקר פתחתי את הוילון
של הקבינה והתפעלתי מהיופי שנגלה לעיני. מיד צללתי עם עיני למעמקי האגם. נוף עוצר
נשימה ואז נזכרים לנשום עמוק והאוויר נקי וצלול. איזה יום יפה, שמש מאירה מחייכת
בכל פה.
 |
| איפה המים |
ראינו שבצומת אכן יש
תחנת דלק, מוטל ושני בתים וזהו. פנינו שמאלה לכביש 37A .
מיד רואים נוף יפיפה של הקרחון Bear
בין ההרים המושלגים באופק.
מי נהרות הקרחונים אפורים משחיקת הסלעים האפורים. מי הנהרות והנחלים
סוערים וזורמים בחוזקה.
Bear River and Glacier
 |
| חנות המכולת |
הגענו לעיירה Stewart
שהיא תאומה לעיירה Hyder
שמעבר לגבול באלסקה ארה"ב. הגענו מוקדם ומרכז המבקרים נפתח רק בשעה 10. ראינו
חנות ממול, שאלנו ובסבר פנים יפות מאד קיבלו אותנו שם. אינטרנט חופשי ואפילו כוס
קפה חופשי. זו חנות מכולת מקומית.
מיד התחברנו להודיע שאנחנו מנותקי סלולר
ואינטרנט אבל ממש בסדר. שמחנו שהצלחנו לברך את סיון ליום הולדתה. קנינו בחנות
תכשירים נגד יתושים, חלב ונייר טואלט המיוחד לקרוואן (מתכלה בקלות בשירותים).
שוחחתי קלות עם האישה בחנות והיא סיפרה שהיא כאן מזה 20 שנה. החורף כאן לא קשה רק
5- מעלות, הרבה גשם עם שלג, אז בהחלט רטוב. יש איזה שבוע בינואר של 10- אבל זה זמן
קצר ולא נורא. האזור כאן ידוע שאינו קיצוני בחורף והנמל לא קופא.
בזמן שחיכינו לפתיחת
מרכז המבקרים, פגשנו זוג נחמד מאוסטרליה, שעבר לכאן מאלסקה. שוחחנו איתם תוך כדי
שתיית קפה בעמידה. הם היו "בראש שלנו" וגם שמירה על העצים ולא סתם לכרות
כמו שנעשה יותר מידי בכל העולם.
הלכנו בשביל עץ שמאחורי מרכז המבקרים, לכיוון הנמל.
כוחו המדהים של הטבע
באחד ממרכזי המידע ראינו את הביצים של הציפור הזו הן בצבע ירוק טורקיז
המעבר בין העיירות פשוט
למרות שהן שתי מדינות שונות. החלטנו לא לעבור לשם אלא למצוא חניון וללכת מסלול
הליכה ביער. מסלול שהומלץ לנו במרכז המבקרים. שמו Sluice Box Trail.
היתרון שלו שהוא במרחק הליכה מהחניון שבו נשהה בלילה. נרשמנו בחניון, החננו את
הקרוואן ויצאנו להליכה. מצאנו את מקום תחילת השביל. מה חסר בשלט?
חץ שיאמר להיכן לפנות או
להמשיך? שני עורבים קראו לא נכון לא נכון, אז לקחנו את הפנייה ואכן הגענו למסלול
המסומן יפה הפעם בצבע כתום.
 |
| תחילת המסלול |
היער כאן שונה לחלוטין
מהיער שהלכנו בו לפני מס' ימים. הצמחיה שונה. הלחות כאן מאד גבוהה ולכן יש הרבה
מאד רקבון וטחב. הרבה שרכים ועלים מאד גדולים. השביל היה הרפתקני למדי. טיפוס, לא
תמיד היה מיד ברור היכן ההמשך. אבל הצלחנו למצוא את הסימון על העצים. קיווינו
שהמסלול מעגלי. היינו לבד ביער. עורבים צועקים בקולות. נקר מנקר חזק.
מצאנו שיח דמוי פטל. טעמנו קצת והיה טעים
חתכו בולי עץ שהפריעו בשביל
פתאם כלב בא
ממול ואחריו שתי נשים מקומיות. הן הבהירו שהמסלול אינו מעגלי. נו טוב. הגענו ככה
סתם לשולחן פיקניק שציין את סוף המסלול.
האזור היה של חיפושי זהב ונשארו גרוטאות מתכת ביער. יפה לראות כיצד היער לאט משתלט על המתכות
 |
| הנוף מסוף המסלול |
חזרנו מטה לאט לאט.
בתחילה חשבנו לנסוע לאכול בעיירה ואז התברר לנו שכל המקומות הטובים הם בעיירה
היידן שבאלסקה. ויתרנו ונשארנו בקרוואן. לא ברור לנו מדוע העיירה כאן לא מטפחת את
המקום. האנשים כאן מאד נחמדים, אבל הבתים זקוקים לצביעה ותחזוקה. אפשר לעשות את
המקום ממש לפינת חמד שהתיירים יירצו להיות כאן ולא לנהור לעיירה מעבר לגבול.
ניצלנו את הזמן
להתחבר לאינטרנט ולהעלות פוסטים. לפתע הרגשת ערב בשעה 19:00, הכיצד? המקום נמצא
בעמק בין שני הרים והשמש הנמיכה אל מאחורי ההרים במערב, כשבמזרח ההרים עדיין מוארים.
בכללי השקיעה בשעה
22:23.
יש כאן פחות יתושים ופרחים יפים.
No comments:
Post a Comment