25-04-2015 Zion UT

יום שבת 25.04.2015

נפרדנו מהעיירה הקסומה Kanba. עיירה שמקרינה אהבה.

שימו לב ללב הצבוע במפה

שלושה מכתבים מחכים לנו בדואר בפלורידה. סיכמתי עם ברברה שניתן את הכתובת שלה כך שהמכתבים יגיעו אליה ונקבל אותם ממנה, כשניפגש.

בתחילה חשבנו לנסוע לBryce Canyon אבל ראינו שמזג האוויר שם לא טוב. קר ורטוב. לכן נסענו לפארק ציון שהוא דרומי יותר. בגובה 6,000 פיט (1828 מטר). צבע האדמה יפה. חול אדמדם. הדרך הייתה יפה מאד. השמים מעוננים. למרות שהגענו ב9:00 בבוקר היה תור ארוך לכניסה לפארק. הראנו את הכרטיס + הדרכון והתברר שצריך לשלם 15 דולר נוספים עבור המעבר במנהרה. שילמנו.

http://en.wikipedia.org/wiki/Zion_National_Park

 

המנהרה שעולה 15 דולר

כשעובר רכב רחב כמו קרוואן עוצרים את התנועה לכיוון אחד בלבד.

הגענו למקום של מרכז המבקרים. מקום ששם תמיד כדאי להתחיל בכל מקום. לא מצאנו חנייה! במקום שמיועד לקרוואנים ורשום שהוא רק לקרוואנים חנו מלא מכוניות פרטיות! לאף אחד לא איכפת. ויתרנו ונסענו הלאה מחוץ לפארק עם הרגשה חמוצה. מסקנה שממש אסור להגיע למקומות כאלה בסוף שבוע (בעיקר שבת).

שיטת השאטלים עובדת גם כאן רק שלא הצלחנו להגיע לאחד

חיפשנו חנות Walmart כדי לסדר את התשלום לתוכנית של הטלפון הנייד שלי (שלMetro PCS). מצאנו בעיירה Hurricane. מיד הלכנו לשירות לקוחות לברר. הסתבר שאנחנו לא יכולים להשתמש בכרטיס נטען מעין ויזה, כי אנחנו לא אמריקנים. אין כרטיס איתו אפשר לשלם למטרו. ממש מרגיז ואידיוטי. הבנו שהאפשרות היחידה שלנו זה למצוא חנות של מטרו. הכי קרובה שמצאנו זה בעיר לאס וגאס, זאת אומרת שעתיים נסיעה לשם – רק כדי לשלם בחנות, כי לא מוכנים בטלפון או אינטרנט לקבל כרטיס בינלאומי. מחוסר ברירה נסענו ונסענו היה קצת גשם ורוח חזקה. 

גם כאן פעם היתה זרימת לבה

  בדרך עברנו למדינת אריזונה והשעה זזה קדימה, לאחר מספר מיילים של נסיעה עברנו לנבדה וזזנו שעתיים אחורה, נדמה לי. בקיצור מבלבל מאד ומוזר.

יש סוג של קקטוסים מרשימים שפזורים בשטחים שבדרך.

 

 הגענו לחנות. שילמנו לחודשיים מראש. טוב שלפחות לזה הסכימו. בעיר הזו יש איזה 10 חנויות של מטרו. טמטום לשמו. לחברת Version יש כמעט בכל עיירה. הדלק באזור הזה יקר – מתקרב ל3 דולר לגלון.