יום ראשון
19.04.2015
תחילה נסענו
ליישוב הקרוב ביותר (20 מייל)
כדי למצוא תחנת
דלק וגז.
שמתי לב שכל
הפרות הרועות בשטח הן שחורות.
שלטי החוצות
דהויים ומתקלפים לעומת זאת הכביש הבין
מדינתי, זאת
אומרת כביש של ארה"ב
– פדרלי ולא של הsate, הינו
מאד מסודר ומתוחזק. הזכיר
לי את האימפריה הרומית שהייתה בונה כבישים
בשטחי הכיבוש שלה כדי לחבר את חלקי
האימפריה.
הגענו לעיירה
Holbrook והתרשמנו
מאד בשפע וכמויות העצים המאובנים המונחים
שם למכירה. בפארק
כל כך דואגים שלא ייגעו וייקחו ומחוץ
לפארק המאובנים נמצאים מפוזרים בכל מיני
מקומות. העיירה
הזו פשוט מוצפת מאובנים ואכן בכניסה יש
פסל שמייצג את העניין.
לאחר שמצאנו
תחנת דלק נסענו מספר מיילים מצאנו גם גז
למילוי. רק
לחלק מתחנות הדלק יש גם גז למכירה .
 |
| שלט המזהיר מחרקים וזוחלים ארסיים |
נסענו ללמוד על
אורח חיי אינדיאנים ומצאנו מורמונים.
הגענו ל Homolovi
State Park מקום
שמשמר את אורח חייהם וחורבות בתים של בני
שבט אינדיאני Anasaz מהמאה
ה-14. יותר
מאוחר שבט זה חבר לשבט אינדיאני Hopi
שעדיין חיי באזור
זה. Homolovi פירושו
המקום של הגבעות הקטנות. בכניסה
למכרז המבקרים ראינו שלט על כך שיש כאן
בית קברות מורמוני. מוזר
מה עושים פה מורמונים? חשבנו
שהם רק בסולט ליק סייטי שבמדינת יוטה.
התברר שחיו כאן
מורמונים חיים מאד קשים. המורמונים
נרדפים ע"י
הכניסיה הקתולית וכך הם תמיד מתבודדים.
הם בנו כאן מעין
קיבוץ קטן. התנאים
פה קשים מזג אוויר מדברי חם ואין הרבה
מים. מה
שהם לא ידעו ולא לקחו בחשבון שהשטח מועד
לההצפות. כמו
שקורה בארץ גם כאן במקום שנראה יבש לגמרי
יש הצפות. הצפה
כזו הרסה להם את כל מה שבנו.
Cemetery from City of Sunset, Arizona בית
הקברות קטן אבל מכובד משנת 1876.
ישנם 24
קברים.
רובם של תינוקות.
הכי מבוגר בן 58
(היו לו 11
ילדים).
תנאי החיים קשים
זאת רואים גם על הצמחים. צמחייה
נמוכה. גם
הפרחים קטנטנים.
משם נסענו לחורבות
Homolovi הזכיר
לנו את החורבות שרואים במדבר יהודה וים
המלח.
יש מגורים לנשים
לחוד והגברים לחוד. בית
התפילה היה חפור באדמה וירדו אליו בסולם.
הגג שלו היה עשוי
מכותנה. כשעזבו
את המקום שרפו את הגג ואטמו את פתחי
האיורור. המקום
עבר מעשי ונדלזים קשים. הרבה
חפירות לחיפוש אוצרות. אנשים
לקחו הרבה מהאבנים שהבתים היו בנויים
מהם.
לפתע כמעט ודרסנו
לטאה מיוחדת עם גוף רחב. מזכירה
צפרדע. והיא
סמל של בני השבט האינדיאני ההופי.
השטחים כאן
משתרעים עד האופק. יש
שלטי אזהרה לפרות אבל לא רואים אותן.
הכביש חרוץ
בכוונה כדי לאפשר לאספלט לזוז מהחום הרב.
אבל החריצים לא
מתוחזקים כראוי והיה מאד מעצבן מאד לנסוע
קילומטרים לא מעטים בצורה כזו.
בחלק מהדרך אבי
החל לנסוע בזיג זג כדי להוריד את חוזק
הקפיצות. משום
כך הנסיעה הייתה מאד איטית.
בחנות של מרכז מידע ראינו חולצת טי שרט מקופלת בוואקום ממש קטן. בפתיחה צריך לכבס פעמיים על מנת להעלים את הקמטים.
בדרך ראיינו שלט
לעיירה שזהו שמה – Two Guns
משם המשכנו ל-Walnut
Canyon ועל כך בפוסט הבא.
No comments:
Post a Comment