22-04-2015 Page AZ

יום רביעי 22.04.2015

משמורת היער המשכנו בכביש 64 צפונה ונכנסנו לאזור שמורת שבט נבאחו Navajo.

המעבר מיד הורגש. דוכנים קטנים בצידי בדרך, באסטות לתכשיטים ועבודות יד. כל הדוכנים היו סגורים. אולי פתוחים רק בעונת הקיץ. אולי הנשים מכינות את הסחורה למכירה כל החורף ובקיץ יושבות בדוכנים. מלבד זאת מגדלים כאן פרות והרבה סוסים. הבתים פשוטים.

הדרך יפה מאד. נוף לקניון,שטחים ירוקים מצמחיה טבעית.

עצרנו בGap למלא דלק. ליד התחנה יש בית ספר יסודי של השבט.

בית ספר יסודי

עצרנו בצידי הדרך במקום של אינדיאנים מהשבט Navajo -

The Little Colorado Gorge . פתאם הופיעו סימנים של קליטת אינטרנט. הכניסה לשטח חופשית אבל ישמחו לתרומה. היינו הראשונים להיכנס הבוקר. אבי נישאר בקרוואן בתקווה להתחבר לאינטרנט לראות מיילים מהעבודה. לא הצליח. בינתיים הלכתי לצוק. נהנתי מאד מהטבע. אין מדרגות בנויות. שטח טבע שרק המצוק מגודר לביטחון המבקרים. ארנבת ברחה ממני במהירות.

8:30 בבוקר הנשים מתחילות לסדר את הדוכנים שלהן. מברכות מאד בלבביות. בכלל האינדיאנים שלווים ולבבים ברובם.

האזור ב 1,524 מטר גובה (5,000 פייט). יישוב אינדיאני מזכיר קצת יישוב בדואי. אין אוהלים, הבתים פשוטים מאד ברובם וזרוקים בשטח.

 בתים בשטח

עלינו ל 2,103 מטר גובה (6,900 פייט). דוכן פה דוכן שם בצידי הכביש, אבל כולם לא פעילים.

נוף יפה, פסי צבע של אדמה שונה. הכל שטח של שבט Navajo.

פרחים כתומים יפים מפוזרים לאורך הכביש.

לפני העיר Page עצרנו במקום שנקרא Horseshoe Bend

http://en.wikipedia.org/wiki/Horseshoe_Bend_%28Arizona%29

הולכים בשביל קצר עד שמגיעים לצוקים הפונים לנהר הקולרדו. מקום בו הנהר עושה סיבוב פרסה. צבעי הסלעים ותצורותם מאד יפה ומרשים. 

 בשלב מסוים אבי נעלם לי כי עלה על סלע גבוה יותר בתקווה להצליח לצלם את כל הפרסה המפורסמת. עוד בגרנד קניון ראינו ומצא חן בעינינו זרוע אחיזה למצלמה שראינו שיפנים מצלמים איתה. ננסה למצוא אחת כזו. למשל כאן זרוע כזו יכלה לעזור. מצחיק היה לי שפתאם היתה לי תקשורת אינטרנט והתכתבתי עם סיגל.

המשכנו ל Page למרכז מבקרים ממש בתוך העיר. תהיינו היכן נמצא מקום לינה להלילה. בחניון אחד טילפנו ולא היה מקום. האחרים יקרים מאד. נאמר לנו שיש מקום לחנייה יבשה אחרי הכניסה ליוטה. תקשורת אינטרנט אין כאן.

נסענו ל Glen Canyon Dam – סכר על נהר קולרדו שזרם כאן.

http://en.wikipedia.org/wiki/Glen_Canyon_Dam

מרכז המבקרים והגשר המוביל אליו

סלפי בעזרת החלון

הכל ברור לי מלבד העכבר

היה מקום פנוי לסיור אחרון בשעה 15:30 ונרשמנו אליו. השמירה הביטחונית חזקה כאן. התנאי שלנו להצטרף לסיור היה אישור לקחת את הפאוצ'ים שלנו עם הדרכון, ארנק, טלפונים. הפנו אותנו לאנשי האבטחה. הלכנו לשאול אותם והם אמרו שבסדר אבל יפתחו לנו ויבדוק. אמרנו שזה בסדר אנחנו רגילים, כי אנחנו ישראלים. מאבטח אחד הבין מיד, הנהן בראשו ואמר כן גם במסעדות...

בזמן שהיה לנו עד לסיור, נכנסנו לראות סרט שמסביר על הקמת הסכר. מעניין.

היינו כ-20 איש בקבוצה. הבדיקה הבטחונית באמת קפדנית מאד. ממש פתחו ובדקו הכל. אפילו מכסה של עט פתחו. 

 

מוט חיזוק רבים כמותו קדוחים בקירות הסלעים

ירדנו במעלית (המדריך פותח המעלית עם כרטיס מגנטי ) 50 מטר ואח"כ עוד 150 מטר מתחת למי הנהר. בפרוזדור ארוך הגענו להציץ על הטורבינות הגדולות עם המגנטים והסלילים שמייצרים חשמל ממי הנהר. מרשים ומעניין.

חלק מהגנרטור - 150 מטר מתחת לנהר

החלטנו להמשיך צפונה למדינת UTAH לחפש חניון ואם לא נמצא נחנה בחנייה יבשה במקום שנאמר לנו שמותר. קיווינו למצוא חניון עם WIFI.

עברנו ליוטה והופ השעה זזה קדימה. הפסדנו שעה ופיספסנו את המוזיאון החדש למאובנים שכבר נסגר לפני שעה. מוזר ומבלבל העניין הזה עם השעון.

המשכנו בכביש ראינו חניון אבל שם לא מקבלים ללינת לילה אלא רק מחודש ומעלה. בעל המקום הפנה אותנו להמשך הדרך בצד שמאל יש מקום שאפשר לחנות, מיד אחרי מרכז מבקרים.

מצאנו, ראינו 3 קרוואנים חונים והצטרפנו. 2 מקנדה ואחד מארה"ב. הזוגות הכירו זה את זה. אחד הזוגות מקנדה גרים בקרוואן באופן קבוע . בקיץ הם בקנדה מבקרים את הילדים שלהם הפזורים ברחבי המדינה, וחורף הם בארה"ב. הם הדליקו מדורה והצטרפנו בעמידה ושיחה איתם.

זו הייתה חנייה יבשה שנייה ברציפות והמיכלים שלנו התמלאו למדי. חייבים מחר למצוא חנייה טובה ,עם אינטרנט, חשמל, מים, ביוב ומכבסה.

השכנים לחנייה היבשה

מזכיר את האריה של תל-חי