22-07-2015 Dionne Quits Museum ON Canada

יום רביעי 22.07.2015

הסכר ליייצור חשמל עבור בית החרושת

 הגענו לעיירה Espaola יש בה מפעל גדול לנייר של חברת Domtar Ltd וחשבנו להצטרף לסיור בו. לא מצאנו מרכז מידע במקום וניגשנו לכיוון המפעל. ליד מבנה ישן שחשבנו אותו למשרדים פגשנו איש ביטחון מאד נחמד. הוא סיפר שהוא עובד כאן כבר חמש שנים ולעולם לא שמע על סיורים יומיים במפעל. כדי לקבל סיור במפעל צריך לתאם ויש בירוקרטיה שלמה מסביב לזה. עכשיו הבנו שהספר של לונלי פלנט שיש לנו על קנדה מעודכן לפני לכעשר שנים. טוב לדעת.

בדרך חזרה לקרוואן עברנו ליד דוכן שמתרים למודעות ולוחמה באיידס.

מוזר לראות בקיץ החם שלט על מזחלת שלג

תמונת גילוף מעץ במרכז המיידע

עצרנו במרכז מבקרים מקומי ונחמד ב Sturgeon Falls  ואכלנו צהרים ב A&W הם נושאים על דיגלם שהבשר אצלם הוא מחיות שגודלו ללא מתן הורמונים וסטרואידים.

שמנו לב שאנשים בקנדה נוהגים ללכת ברגל מרחקים ארוכים גם במקומות ללא מדרכה או שביל, דבר שלא רואים בארה"ב.

הגענו לעיר North Bay (59,000 תושבים)  כאן מרכז מבקרים מכובד. לידו יש בית שהוא מוזיאון מאד 

מיוחד. מוזיאון חמישית דיון Dionne Quits Museum

https://en.wikipedia.org/wiki/Dionne_quintuplets

הבחור ממרכז המידע, מורה במקצועו, לקח אותנו לסיור במוזיאון וסיפר לנו בצורה מדהימה את סיפור הולדת חמישית הבנות בשנת 1934, את מעשה גידולן וההיסטוריה מסביב לתקופה ההיא.

בית המוזיאון

ההורים היו צרפתים קתולים. האב היה איכר אבל מלומד יחסית שסיים תיכון וניהל את החווה כמו עסק. האם היתה בת 25 עם 3 ילדים כשכרעה ללדת. הם ידעו שיש תאומים בדרך. הבנות נולדו חודשיים לפני הזמן ובמשקלים שבין קילו לשני קילו. סכ"ה שקלו 7 ק"ג. כשהאם שמעה שהיא ילדה 5 בנות היא לא האמינה והתעלפה. סבלה מרעלת דם וקריסת כליות. לאב היה ברור שעליו להכין 6 קברים כי כולם ימותו.

היחסים בין האנגלים לצרפתים מעורערים גם היום אבל אז ממש לא סבלו זה את זה ולא היה שיתוף פעולה בכלום. הרופא הצרפתי היחידי של האזור לא היה בסביבה כאשר הלידה החלה, כי הוא יצא לדייג. מחוסר ברירה קראו לרופא האנגלי. כך יצא שהמילדות היו צרפתיות והרופא אנגלי. בדרך נס וטיפול מדהים כולם נשארו בחיים. 

הסלסילה המקורית מימין בה שמו את כל החמש

 האב עשה הסכם עם מישהו מתערוכה עולמית בשיקגו לפרסם את התינוקות ולממן כך את הוצאות גידולן. כשהדבר התפרסם ממשלת אונטריו פסקה וביטלה את ההסכם בטענה שזה ניצול ומסחור של ילדים. העבירה חוק מיוחד שהיא תכסה את ההוצאות למעשה באותו האופן של ניצול הילדות למטרות מסחריות אבל בחסות החוק. בנו בית אומנה בסמוך לבית המשפחה אבל לא נתנו להורים ולאחים לראות את הבנות עד שהיו בנות ארבע. הרופא שיילד אותן היה אחראי עליהן. הן התפרסמו בכל העולם ואנשים נהרו לראות אותן עם הרכבת ונפתח שירות אוטובוסים שלקח כ3,000 איש ביום לראות את הפלא. בנו אולם משחקים עם חלונות חד כיווניים והילדות שיחקו כשעה ביום באולם הזה ואנשים ראו מעבר לזכוכית אותן.

הן גדלו ללא הכרות ואינטראקציה עם ילדים אחרים וזה גרם להן לנזק התפתחותי. בעיה לתקשר עם אנשים זרים. בגיל תיכון לימדו אותן מקצועות. אחת נהייתה ספרנית, אחת הפכה לאחות מוסמכת ואחת ללבורנטית, שתיים לנזירות.

הבנות קיבלו חינוך אנגלי בזמן שהן ממשפחה צרפתית. למשל על הבת ששמה אמילי השפיעו לאיית את שמה בכתיב אנגלי ולא צרפתי (כפי שהוריה נתנו לה). בגיל בוגר היא החליטה לחזור לשורשים הצרפתיים וחזרה לאיית את שמה אמילי באיות צרפתי.

כשהבנות הפכו לבגירות הממשלה החזירה אותן לאב יחד עם סכום כסף קטן יחסית מכל המיליונים שעשו על גבן מפרסומות, חסויות, מכירת מזכרות וכד'. הסתבר שההפרש בכמה מיליונים ש"נעלמו" ע"י המטפלים למיניהם במשך השנים. האב בנה בית בכסף שהיה גדול מאד לנהוג באותה תקופה. נולדו עוד חמישה ילדים אחרי חמישית הבנות, כך שהיה צריך בית ל13 ילדים! כיום הבית משמש כבית זקנים בעיר. בית המשפחה המקורי בו התרחשה הלידה, משמש כמוזיאון לעניין.

האב המשיך את מסעות הפרסום של הבנות והסתיר את העובדה שאחת מהן חולת אפילפסיה שחייבת השגחה צמודה של 24 שעות. היא נעשה נזירה ובאחת ההתקפים בלילה כשהייתה ללא השגחה היא מתה בגיל 20. האחות הנזירה השנייה לקחה את מות אחותה מאד קשה ועזבה את הנזירות. יותר מאוחר היא מתה משבץ. שלושת האחיות שנשארו בלי פרוטה, בן השאר כי מעולם לא ידעו לנהל כספים, תבעו את ממשלת אונטריו על הכסף החסר. על הניצול וניתוק מההורים לא יכלו לתבוע כי זה נעשה על פי חוק. בעיקבות המשפט הן זכו בפנסיה והמקרה שימש לבניית חוקים מתאימים ונכונים יותר על כל נושא של ילדים ומשפחות אומנה.

בסוף המשפט ראש הממשלה התנצל פומבית על הניצול ומעשי הממשלה בעניין הבנות. צריך לזכור שממשלת קנדה נהגה לקחת בכוח ילדים מהילידים לפנימיות קתוליות. גם על כך ממשלת קנדה התנצלה בפני בני האומות הראשונות אחרי הרבה שנים.

אחת מהבנות מתה מסרטן ושתיים עדיין חיות במונטריאול.

רק שתים התחתנו והתגרשו. נולדו להם ילדים כשלאחת מהן נולדו תאומים.

מה שעוד מעניין בכל העניין הזה הוא הקונטקסט הכללי שהוסבר יפה יחסי אנגלים צרפתים בקנדה לאורך השנים, כולל במלחמת העולם השנייה כשהצרפתים התנגדו לגיוס החובה של ממשלת קנדה הטילה על הציבור, משתי סיבות: שנאת האנגלים ואכזבה מצרפת שלא עזרה להם להפוך למדינה בחסות צרפתית במקום להיות חלק מקנדה.

על רק עליית הנאצים וכל החדשות הרעות, הדבר היחידי שהיה חיובי ומרענן בתקשורת הכתובה, היו סיפורי החמישיה. דבר שהגדיל מאד את התיירות לכאן.

רואים מבנים מעוגלים חומים רבים לאורך כביש 17. המדריך שלנו הסביר לנו את פשר המבנים החומים.

בחורף עד טמפרטורה של -20⁰C מספיק לפזר מלח על הכביש המכוסה שלג/ קרח אבל מתחת לטמפרטורה זו זה כבר לא מספיק ואז צריך לפזר חול. החול מאוחסן במבנים האלו.

המבנה וערמות חול מחוצה לו

 

את הלילה העברנו בחנייה של Walmart היינו כ-20 קרוואנים!