12+13-07-2015 Manitoba Canada

יום ראשון  12.07.2015   

ברוך השם הבוקר יש עננים. שמחנו. אולי יהיה פחות חם היום.

תדלקנו והמשכנו בדרכנו מזרחה על כביש 3 לכיוון מחוז Manitoba

בסיכומו של דבר מחוז Saskatchewan  היה נעים ובכלל לא תיירותי, לכן המחירים שפויים ומן הרגשה של זה מה שזה וככה זה.

איילה ברחה לבין השיחים. יש כאן באזור הרבה איילות.

הדרך לגבול נראהת כסוף העולם ומאד ירוקה. היינו כמעט לגמרי לבד בכביש. צידי הכביש לא מכוסחים אלא טבעי וירוק. עברנו למחוז Manitoba והיה שלט שהודיע על כך!

https://en.wikipedia.org/wiki/Manitoba

תמיד כשעוברים מחוז יש שילוט על החוקים של המחוז. מהירות נסיעה מותרת, חגורת בטיחות חובה וכד'.

מאד בולט היו השלטים של האיסור בציד מוסים. לא ראינו ואפילו מוס אחד אבל לעומת זאת ראינו גור דובים שחור חמוד רץ מהר לבין העצים ועוד דב שחור שנעמד על שתי רגליו האחוריות כדי לראות יותר טוב (אותנו מתקרבים ברכב) ומיהר לעצים. שם שוב נעמד על רגליו האחוריות וכופף לקרקע ענף צעיר של עץ, כנראה כדי לאכול את עליו.

גשם קל ירד והפסיק. כל הדרך עד Swan river לא מצאנו מקום עצירה. בעיירה הזו מצאנו פינת חמד שם אכלנו ארוחת בוקר בקרוואן.

גם במחוז הזה ירוק וצהוב עד האופק. פה ושם עצים אבל בעיקר שדות. כאן כבר רואים גם חיטה שמתחילה להבשיל.

שדה חיטה וארובה מעלה עשן - מראה שלא ראינו מזה ימים רבים.

 כנסיות רוסיות בכפרים שבדרך.

שועל חמוד ואדמוני היה בצידי הכביש בין העשבים.

הי לפתע קלטנו שזזנו שעה קדימה. ההפרש עם ישראל הוא 8 שעות עכשיו!

הגענו לעיירה Dauphin כל הדרך לא מצאנו מרכז מידע כלשהוא וגם כאן לא. ראינו חניון שהוא גם פארק מקומי וחיפשנו היכן נרשמים ומשלמים. היה שילוט עם כתובת לא ברורה לנו. לא לנו ולא לגוגל מאפ. לאחר מספר סיבובים ברחובות ללא הועיל וללא נפש חיה ברחובות, עצרנו ליד בית עם גבר ואישה שישבו על מדרגות בית דירות. ניגשתי אליהם. היו נחמדים אבל מסוממים. הבחור התקשה בדיבור עם השחטה ביד בשיתוף עם ארוסתו. סיפר בגאווה שהיא בהריון. אמרתי שעישון לא בריא, היא מיד הסכימה איתי ואמרה שהיא יודעת. הוא הציע באדיבות שייקח אותנו לכתובת שאנחנו צריכים. הרגשתי מבוכה כי די היה לי ברור שהוא מסומם. בכל אופן אחרי עוד מספר שאיפות מהסיגריה הוא הלך לנעול נעלים והתיישב במושב ליד אבי (אני זזתי אחורה). הבחור אכן הביא אותנו למקום הנכון. מסתבר שהמבנה ידוע בשם 200 וכך הוא מוכר. נרשמנו אצל לינדה הנחמדה ונסענו לחניון. מאד חם ולח והמזגן עובד חזק.

אמרו לנו שב 23:00 תהיה סערה, דבר שנשמע לנו כל כך מוזר אחרי כל החום הזה. בעשרה לאחד עשרה בלילה ראינו איך הברקים מתקרבים לכיווננו ואכן החל לרדת גשם של ממש. עכשיו הבנו  מאיפה הבוץ שמסביבנו, כי גם בלילה קודם זה היה כך.

יום שני 13.07.2015

 

מפלצת מעלימת הגרביים היא אוניברסלית

בבוקר מצאנו את הכתובת למכבסה ועשיתי שתי מכונות. אבי ניסה להגיע למרפאה, כדי להשיג מרשם מרופא לתרופות שהוא צריך לקנות. מכיוון שהכבישים כאן מאד לא ברורים בסימונם, הוא הלך בכיוון הלא נכון וכך יצא שהלך 1.5 ק"מ בחום של 30 מעלות ולחות גבוהה מאד דבר שגרם לו לוותר על הביקור במרפאה.

נסענו דרך כביש 10 הפארק שהומלץ לנו  Riding Mountain National Park וכאן נכונה לנו אכזבה של ממש. הכביש במצב ממש לא טוב. בכניסה הייתה כאילו כניסה לפארק אבל נטוש ולמעשה הכל פתוח. הרבה מכוניות נסעו בכביש המשובש הזה. לא ראינו שם דבר שיכול להתאים לנו. יש שבילי הליכה מימין ומשמאל, ללא מקומות חנייה על הכביש ובכלל הרי אין מרכז מיידע כך שאין לנו מושג על הפארק.  הנסיעה הייתה מורטת עצבים ואי אפשר היה להנות מהנוף. כדי לסמן קו הפרדה באמצע הכביש הם שפכו אספלט באמצע וכך נוצר מצב שהכביש מוגבהה באמצע וזה מפריע לנהיגה במכונית גדולה כמו שלנו. עברנו לכביש 16 טרנס קנדה בתקווה שהוא יהיה באיכות טובה יותר ידוע גם כYellowhead Hwy - הכביש קצת יותר טוב. עובדים על הרחבתו - לנו זה כבר לא יעזור. למעשה סתם הארכנו את הדרך מזרחה כדי לראות את הפארק הלאומי הזה.

מצחיק לשמוע את מערכת הניווט של גוגלמאפ אומרת שם של כביש באורך של שלושה שמות. מספר, שם שהיישוב נתן, שם שהמחוז נתן, שם שהמדינה נתנה....

חיפשנו חניון וכמעט עצרנו במקום חופשי על הדרך אבל לא הייתה שם קליטת אינטרנט ולכן המשכנו בנסיעה. אין כאן כמעט בכלל מקומות חנייה לקרוואנים.

יש רכבות עם קרוניות לחיטה ונפט.

 מצאנו חנות Walmart  בPortage La Prairie ושם חנינו חנייה יבשה. 

                              החיטה היא סמל העיר

עצר לידינו אדם נחמד עם כלבה קטנה וחביבה. האוטו שלו קרוואן מסחרי בגודל 20 רגל (שלנו 28) משנת 2001, אבל נראה מתוחק ויפה. הוא ייעץ לנו לנסות לקנות את החלק שחסר לנו, כדי לתקן את הנזילה, ב Canadian Tires  ולא בחנות הקרובה לכאן. דיברנו איתו זמן מה ובסופו של דבר אמרנו שלדעתנו לא כדאי לו למכור את מכוניתו (דגם טוב שקשה למצוא כזה) אלא לשפץ אותו כפי שהוא רוצה שייראה. נדמה לי שמצא חן בעיניו מה שאמרנו.

בזמן השיחה הייתה שקיעה יפה בין העצים.

הצלחנו לייצור קשר טלפוני עם מרינה וגיא שגרים בטורנטו וקבענו להיפגש. מתי? עוד נראה.