26-05-2015 To Alberta Canada

יום שלישי 26.5.2015

מוקדם בבוקר התארגנו ויצאנו לכיוון מוסך הצמיגים של Cut Bank. אכן מקום מסודר ורציני. מיד קיבלו אותנו. צריכים להחליף את כל הצמיגים. הם אמרו שתמיד זה כך שצמיג אחר צמיג מתכלה ובעצם כל הצמיגים יחד. אורך חיים של צמיג. בסופו של דבר יצא שהחלפנו 6 צמיגים. לפי מה שראו אין בעייה בכיוון הגלגלים וזה "רק" החלפת צמיגים.

חיכיתי בחדר ההמתנה תוך כדי ריקמה ושתית קפה. ראיתי על הקיר הרבה תמונות של נערים ונערות עם חזיר או פרה. שאלתי במה מדובר ונאמר לי שכל שנה יש יריד שהמוסך משתתף בו ע"י מלגה ותמיכה בלימודים לילד/ה. הילדים מביאים בעל חיים שמוכרים אותו והמוסך מוסיף כסף.

3 גברים ישבו ודיברו ביניהם. לא הצלחתי להבין מלבד שזה על בעלי חיים. החל מדב ועד עכברים. אחד מבוגר בלי שיניים, היה לי קשה במיוחד להבינו, ואחד צעיר יותר, הם שאלו מהיכן אני. ארבע פעמים אמרתי ישראל בווריציות שונות ולא הבינו. חשבו איסלנד. בסוף הצעיר הבין. הרמז שלי היה המזרח התיכון. כשאמרתי להם שגם אני הייתי פעם חקלאית ראיתי שהדבר מצא חן בעיניהם. בעיקר שטיפלתי בעגלים של פרות לחלב.

בעל/מנהל המקום בזמן התשלום, קיטר כמו אמריקאים אחרים, על כך שעכשיו בעיקבות הטרור, גם אזרחי ארצות הברית צריכים לעבור את הגבול עם דרכון. הוא קופץ לקנדה לעיתים קרובות. סיפר שבמעבר Port of Sweet Grass מכביש 15, שם עברו טרוריסטים בזמנו – כמו שבעל חניון הקרוואנים אמר לי ולכן שם מקפידים במיוחד.

חדר ההמתנה במוסך

 לכל אורך דרכנו לקנדה ירד גשם קל. נסיעה בשדות. במוסך סיימנו ממש מהר יחסית למה שציפינו שיכול להיות ונשארנו עם קצת גזר, פילפלים ולימון אחד שצריך להיפטר מהם. עצרנו סתם בצד הדרך אכלנו מה שאכלנו והיתר הלך לפח.

במעבר הגבול Port Del Bonita ביציאה מארה"ב בקושי מסתכלים עליך, אבל רצינו לשאול את השאלות שלנו.

מלבד מכונית אחת שנכנסה מקנדה לארה"ב היינו רק אנחנו וזה טוב כי קצין ההגירה הבין שאנחנו רוצים משהו וסימן לנו להישאר במכונית וניגש אלינו. הוא הבין את השאלות, בדק את הדרכונים שלנו ואמר שיהיה בסדר ונוכל לחזור אחרי אוגוסט רק שייבדקו אותנו בגבול (ברור) וניסע לשלום. 

 

הצד הקנדי והצד האמריקאי

מספר מטרים והגענו לגבול הקנדי וקצינת הגירה חמודה ניגשה אלינו וביררה מי ומה אנחנו. לקחה דרכונים ואז אליעזר מתקשר אלינו בסקייפ! מהר עניתי שאנחנו לא יכולים לדבר עכשיו וביי. הקצינה חזרה עם הדרכונים וויזה לחצי שנה ודף מפה. עם חיוכים נפרדנו לשלום.

זהו אנחנו בקנדה. בתחילה אותו הנוף עם מרחבי הדשא הירוק, סוסים ופרות עם הרבה עגלים. גם בופלו בגדרות. גם קידוחי נפט. מכאן מתחיל "מצא את ההבדלים" בין קנדה לארה"ב

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%94

ראשית שלטי המהירות הם בקמ"ש, איזה יופי.

שחפים על הכביש ובכלל מתעופפים. קצת מוזר. אולי אלו שחפי אגמים.

מטרה ראשונה למצוא ספק טלפון ואינטרנט. הגענו לעיר Lethbridge במחוז אלברטה. שם נכנסנו לחנות של Telus להם יש את הכיסוי הכי נרחב בקנדה. אבי מצא את הכתובת באינטרנט. התקבלנו בצוננים. ברגע ששמעו שאנחנו לא מאמריקה לא רצו לשמוע מאיתנו בכלל. אמרו שללא כרטיס אשראי מקנדה או ארה"ב אי אפשר לקנות את מה שאנחנו רוצים. היינו בהלם. מה עושים?

ברגל מהחנייה הלכנו למרכז מידע ושם קנינו מפת דרכים של Alberta and British Colombia.

כאן לא מקבלים מפות בחינם.

נסענו לחנות Walmart שקצינת ההגירה הזכירה לנו וגם במרכז המיידע. בסמוך לחנות יש בנק בו אפשר להחליף לכסף קנדי. אני נשארתי באוטו כי כבר הייתי מאד רעבה. בזמן שאכלתי מנה חמה אבי החליף לדולרים קנדיים.

ניגשנו לחברת סלולר Bell שם היו נחמדים, אבל גם להם הייתה בעיה איתנו בעניין בדיקת האשראי שלנו. קנינו סים קנדי מוגבל ותקשורת אינטנט 2GB. תשעים דולר, ממש לא זול ולא מה שאנחנו באמת צריכים. אבל בינתיים יש לנו אפשרות לטלפן כאן ולנווט.

הצטיידנו ב walmart וביקשנו רשות להישאר ללילה בחנייה. אין בעיה כאן זה כמו בארה"ב.

לא מצאתי את הנרתיק של הנייד LG שלי אז חשבנו לקנות אחד. לא מצאנו. נאמר לנו לחפש ב best buy. בעצם לא ידענו מה זו החנות הזו למרות ששמנו לב שזו רשת חנויות. זו חנות גדולה של מחשבים – נרתיק לא מצאנו אבל אבי מצא מחשב נייד במחיר מציאה. מישהו החזיר מחשב טוב וחזק שמתאים לסידקום במקום הישן. יש מדיניות החזרת מוצר תוך 14 יום – הלקוח החזיר והמוצר ממש חדש אבל הורידו 480 דולר מהמחיר.

בארה"ב על הכל רשום באנגלית וספרדית וכאן באנגלית וצרפתית.

לצד הק"ג רשום ליברות (לטובת האמריקאים התיירים)

באוטוסטרדה המהירות כאן 100-110 קמ"ש, קצת איטי יותר מאשר בארה"ב. עקיפת רכב חונה בצד חייבת לעשות במקסימום 60 קמ"ש.

השחפים צועקים כאן בחנייה. לילה טוב.