יום רביעי
04.03.2015
ביקור ב Saint Augustine
עיירה עתיקה
מלפני 450 שנה
שהוקמה ע"י
הספרדים החלוצים. עוד
לפני שהאנגלים הגיעו
הוקמה על ידי
מגלה העולם הספרדי דון פדרו מננדז'
דה אווילס (Don
Pedro Menendez de Aviles) בשנת
1565, והייתה
בירת הטריטוריה הספרדית 'לה
פלורידה'.
נסענו לעיירה
עם הקרוואן על פי הוראות בעל החניון ואכן
בקלות מצאנו חנייה (ואפילו
ללא תשלום). הלכנו
ברגל לכיוון מרכז המבקרים. ראינו
בתים באמת ישנים של פעם. חלק
למכירה.
העיר בנויה
לתיירים. אפשר
לטייל בסוס וכרכרה, ברכבת
גלגלים או ללכת ברגל. לקחנו
את האופציה של ללכת ברגל.
המקום
תיירותי, אבל
בטעם טוב ונעים. מוטיב הפיראטים משחק תפקיד נכבד בעיירה (המתיישבים הראשונים סבלו רבות מפיראטים).
בהליכתנו מהחנייה למרכז ראיינו בתים ישנים אותנטיים.
הלכנו
למבצר Castillo de San Mardos. יש
בארץ מבצרים יותר מרשימים מזה,
אבל נחמד.
הספקנו לראות
את הגשר נפתח לאוניות עוברות.
מעניין לראות
עיר בארה"ב
שהיא פחות אמריקאית ויותר ספרדית באופיה.
בינינים יפים,
עיר נקייה
ומטופחת.
יצא לנו לראות את הגשר נפתח למעבר אוניה ונסגר.
| ליד הקולג' Flagler College |
סתם נכנסנו לחצר פנימית וראינו שזו הספריה העירונית - מרכז מחקר על שם St Augustine. הפסלים הם בדמות בניו.
בדרך חזרה
מהטיול בעיירה, התיישבנו במסעדה לארוחת צהרים.
המסעדה מעוצבת
ברוח הסרט "חלף
עם הרוח" וכך
שמה של המסעדה Scarlett Oharas. בפנים מעוצב עם תמונות של השחקנים הראשיים בסרט. ישבנו
בפנים במזגן נעים. זו
הייתה מנוחה טובה. הארוחה הייתה
ממש טעימה. הזמנו
שתייה שקיבלנו בכוסות בגודל אמריקאי.
כשסיימנו כוס
אחת מיד באו ומילאו שוב.
http://www.scarlettoharas.net
עם סיום הביקור
בעיירה התחלנו בחציית פלורידה לרוחבה
בחלקה הצפוני. בדרך
ראינו רכבת משא באורך שעוד לא ראינו,
אבל מה הפלא.
אם משאית היא
בגודל של קרונות רכבת אז שרכבת לא תהיה
באורך של 2 ק"מ?
מצא חן בעיני
החוק שאם אוטובוס הסעת ילדים עוצר,
להוריד ילד
והאורות מהבהבים, מיד
כל המכוניות מתרחקות ממנו או עוצרות.
כדאי לאמץ בארץ
את החוק הזה.
| אוטובוס הסעת הילדים מוריד ילד ושאר המכוניות שומרות מרחק ממנו |
| אמריקאית גדולה ואמריקאית קטנה נוסעות על אופנוע 3 גלגלים חלפו על פנינו במהירות |
עברנו את Jacksonville בכיוון ל Tallahassee
התחלנו לחפש
היכן לחנות לחניית לילה. נוסעים
ונוסעים ואין מקום לעצירה. שלט
Camping גרם
לנו לסטות מהכביש הראשי. לא
ראינו חניון, אבל
היה שלט קטן יותר על חנייה אפשרית.
פנינו לדרך שבעצם
הייתה מחול מהודק. הגענו
למחסום סגור ואי אפשר להסתובב.
משני צידי הדרך
בוץ ביצתי. מה
עושים? אבי
נוסע רוורס ואני הולכת לצידי הרכב ודואגת
שלא יסטה לצדדים ויפול לבוץ/מים.
לאבי הייתה מידי
פעם נטייה ימינה וזה הלחיץ אותי,
"תיישר תיישר
לכיוון שלי" לפתע
מופיעה מכונית בתחילת הדרך. או
יופי אולי יעזורו למצוא את החניון?
המכונית נעצרה
ומסתכלת. אני
הולכת לכיוון שלה בכוונה לגשת אליה ואז
המכונית מתרחקת מהר, הסתובבה
ונעלמה. מה
אני כל כך מפחידה? מילא,
המשכנו בנסיעה
ברוורס עד לחלקת אדמה קטנה בצידי הדרך
שהייתה יבשה וקשה, וכך
אפשר היה להסתובב. עבר
בשלום. גם
זו חוויה. חזרנו
לכביש הראשי I10 ואחרי
נסיעה קצרה רואיםRest area יופי
נוכל לחנות, אבל
אז ראיינו שלט שבמפורש אומר שחניית לילה
אסורה. ממשיכים.
אני רואה במפה
שהאזור הוא שמורת יער כלשהי. מתברר
שהאזור הוא שכוח אל. שלושה
בתי סוהר בצידי הדרך. ודאי
מקום טוב. אם
אסיר יברח יטבע בביצה או שתנין יאכל אותו.
ירוק ושקט מסביב.
אין איפה לעצור.
השילוט של חנייה
אפשרית מבלבל. בתחילת
הכביש יש שלט ואח"כ
לא רואים מקום של Camping. מוזר.
הגענו לחנייה
של Busy Bee איזו
חנות ותחנת דלק. חשבנו
לחנות שם, אבל
נאמר לנו שאסור כאן אבל אמרו שאפשר בWalmart
קרוב,
אזור של Live
Oak שאפילו לא
מופיע בwaze.מצחיק
שקוראים למקום "אוק חי", כשלמעשה
בקושי יש כאן חיים.
זהו,
הצלחנו להגיע
לפני החשכה. יש
עוד קרוואנים שחונים כאן.
ניצלנו את הזמן
לקניות בחנות והתכוננו לחנייה "יבשה".
שוחחתי עם רוזן
דיטרסדורף בטלפון והיא מאד התרגשה ושמחה.
מאד רוצה להיפגש.
עברה לא מזמן
לברוקלין קרוב לאחד הבנים שלה ולפסל
החירות. הסברתי
לה שאנחנו בקרוואן ולא ניכנס איתו לערים,
בטח לא ניו-יורק!
היא רוצה להגיע
אלינו יחד עם בנה, לכל
מקום שנהיה במזרח ארה"ב.
יכול להיות שבסוף
הטיול נוכל לארגן מפגש. גם
בת דוד שלי רותי רוצה מפגש.








